זכויותיה של מד"א להגיש תביעות אזרחיות נגד חייבים

ה ח ל ט ה

רקע

מונחת בפני בקשה למחיקת תביעה על הסף או לחילופין, מתן רשות להתגונן.

התאגיד מגן דוד אדום בישראל (להלן: "התובעת" או "מד"א") הינו על פי חוק, מוסד ללא כוונת רווח.

בתאריך ה - 02/05/07 הגישה התובעת תביעה זו בסך 461 ש"ח כנגד עזבון המנוח נעים שמואל ז"ל וכן כנגד יורשו של המנוח מר דגמי אריה (להלן: "הנתבע", יחדיו: "הנתבעים") וזאת בגין שירות שסיפקה התובעת למנוח בתאריך ה - 17/05/00 ואשר לא שולם לה.

לדידה, "על אף התראות חוזרות ונשנות טרם סילקו הנתבעים את חובם כלפי התובעת". משכך, לא נותר לתובעת כל ברירה אלא מלהגיש תביעה זו תוך דרישה לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא הקרן, בצירוף מלוא הוצאותיה המשפטיות אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

מנגד ביקש הנתבע בשמו ובשם הנתבע 1 למחוק את התביעה על הסף או לחילופין ליתן רשות להתגונן. בתצהיר התומך בבקשה זו טען הנתבע לגופו של עניין.

התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של כמעט שבע שנים. בניגוד לטענותיה לא פנתה הנתבעת אל מי מהנתבעים כלל למעט מכתב התראה אחד אשר התקבל בראשית חודש אפריל לשנת 2007. במכתב זה דרשה התובעת לא פחות מ - 1,087 ש"ח מלי לצרף כל אסמכתא לדרישה זו. הנתבע פנה לתובעת בבקשה כי תמסור לידיו את ההתחייבות לתשלום בכדי שיוכל לדעת במה מדובר. התחייבות זו הומצאה לנתבע בתאריך ה - 27/05/07, לאחר שתביעה זו כבר הוגשה לבית המשפט בפועל. ההתחייבות האמורה אף צורפה לכתב התביעה כנספח א'. שם ניתן ללמוד כי עלות השירות שסופק, הסעה מביתו של המנוח אל בית החולים עלה 247 ש"ח. יחד עם זאת, הגישה התובעת את תביעתה בסך של 461 ש"ח. לדידו של התובע, כל מטרתה של התובעת הינו "לנפח" את הוצאותיה בכדי לעשוק את הנתבעים.

בנוסף, טען הנתבע בתצהירו, כי המנוח אושפז בבית החולים עם קבלתו ומספר ימים לאחר מכן אף נפטר באותו בית חולים. לפי הנהלים המוכרים, כאשר אדם מאושפז בבית החולים לאחר קבלת השירות על ידי התובעת, הרי שעל קופת החולים המבטחת אותו נושאת בעלות השירות. משכך, הרי שאין הנתבעים חייבים דבר.

בהקדמה של תצהירו של הנתבע וכן בסעיף 9 לתצהיר עצמו ציין הנתבע כי עצם הגשת התביעה על ידי התובעת הינה התנהגות נפסדת ואיננה על פי הדין. בעקבות התיקון לחוק מד"א אשר נכנס לתוקפו בתחילת חודש מרץ לשנת 2003, הרי שעל התובעת לגבות את התשלומים המגיעים לה מכוח פקודת המיסים (גבייה) ולא בדרך הגשתה של תביעות משפטיות אזרחיות בבתי המשפט ולו רק מטעם זה מן הדין למחוק את התביעה. בין היתר ציין הנתבע כך -

"הגשת התביעה לבית המשפט מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט והיא מגדילה באופן משמעותי את ההוצאות המושתות על החייבים ומטילה עומס מיותר על מערכת בתי המשפט וההוצאה לפועל."

טענה זו מבוססת בעיקרה על פסק דינו של כב' הש' א' סטולר בת.א (ת"א) 701138/04 מגן דוד אדום נ' ניר עזרא (קטין) ואח', פ"מ תשס"ד (3) 529 (להלן: "מקרה עזרא").

דיון

בתאריך ה - 03/09/07 התקיים בפני הדיון בבקשת הנתבעים. שעיקרה, בעצם, חוסר סמכות עניינית. לעניין מקרה עזרא טענה ב"כ התובעת כי פסק הדין למעשה בוטל בבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור. מעבר לכך, הרי ששאר טענות הנתבעים לעניין העדר יריבות וכי היה על קופת החולים לשלם את התשלום האמור, הרי שאין בהן כל טענת הגנה. משכך, ביקשה ב"כ התובעת לדחות את הבקשה וליתן פסק דין כנגד הנתבעים על מלוא סכום התביעה.

ב"כ הנתבעים השיב לטענות בכך בשני מישורים: ראשית, מקרה עזרא לא בוטל באופן מהותי בבית המשפט המחוזי אלא הוא בוטל בהסכמת הצדדים כאשר עניין ההוצאות שנפסקו בו נותרו לטובת המשיבים. שנית, פסק דין בבית המשפט המחוזי איננו מחייב את בתי משפט השלום אלא מהווה אך "פסיקה מנחה" אשר אין כל חובה לעקוב אחריה.

ב"כ הנתבעים המשיך ותיאר בפרוטרוט כיצד התנהלותה של התובעת איננה חד פעמית במקרה זה אלא חוזרת על עצמה שוב ושוב. כיצד מקרה עזרא מפרט את ההלכות הקיימות וכיצד לאורך מלוא פסק הדין האמור עולה העובדה כי התובעת פשיטא מסרבת לפעול כפי שנקבע בחוק ולו רק מן הטעם כי הגשת תביעות אישיות בבתי המשפט מעלה את ההוצאות והריביות לאחר שהתביעות מתקבלות. בסוף דבריו תמצת ב"כ הנתבעים את התנהלותה של התובעת כך -

"7 שנים פחות חודש לא נעשתה שום פניה וכל השתלשלות העניינים מראה שמד"א לא רצתה 247 ש"ח אלא רצתה להגיש תביעה. הם מיהרו להגיש התביעה בבית המשפט. גם בניסיונות לדבר איתם, הם רצו 2000 ש"ח וכו'."

בהחלטתי בסוף הדיון הבהרתי כי לדידי אין קביעת בית המשפט המחוזי מחייבת ובשל כך, עלי לעיין בטיעוני הצדדים וליתן הכרעה לגופה של הבקשה.

המצב החוקי כיום משמעותו ונפקותו

בפתח דברי אבקש לציין שאינני מקבל את דבריו המלומדים של כב' הש' סטולר במקרה עזרא. עברתי על החומר המצוי בתיק ודחיתי את כתיבת ההחלטה במשך שבועות רבים, ייתכן ואף מעבר לראוי בבקשה "קטנה" בתיק "קטן" כמו זה, לאור ההשלכות שיכולות להיות בהחלטתי זו לתיקים רבים אחרים המתבררים בפניי באותו עניין.